פסק-דין בתיק ע"פ 40161/07

1.         זהו ערעור על הכרעת דין וגזר דין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' צור), בת"פ 1632/05, על פיהם הורשע המערער, לאחר שמיעת ראיות, בשתי עבירות של זיוף שטר כסף, קבלת דבר במרמה והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, ונגזרו עליו לאחר צירוף אישום נוסף, 15 חודשי מאסר בפועל (לאחר הפעלת מאסר מותנה), מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

כתב האישום

2.         נגד המערער הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים. על פי המיוחס לו באישום הראשון, פגש המערער את משה טרבלסי, המתלונן, ביום 29.12.03, באזור שוק מחנה יהודה, שעה שזה ערך בירורים בחנויות להמרת כספים בנוגע להמרת שקלים לדולרים. המערער פנה אל המתלונן והציע לו לרכוש ממנו דולרים במחיר משתלם. לאחר שהמערער הציג בפני המתלונן את מרכולתו, ואף ערך בפניו בדיקה לאחד מן השטרות באמצעות עט בודק שהחזיק ברשותו, רכש המתלונן מן המערער 7,500 דולר תמורת 32,500 ש"ח. לצורך כך פנה המתלונן לסניף הבנק שלו ומשך מחשבונו את הסכום הדרוש, כשהמערער מתלווה אליו ומאיץ בו לבצע את העסקה. כנגד סכום התמורה, מסר המערער למתלונן 75 שטרות של 100 דולר כל אחד, מהם 73 שטרות מזויפים. בגין מעשים אלה, ייחסה המשיבה למערער עבירות של זיוף שטר כסף, עבירה לפי ס' 462(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקבלת דבר במרמה, עבירה לפי ס' 415 סיפא לחוק.

על פי האישום השני, החזיק המערער, ביום 20.2.05, ברח' יפו בירושלים, בתוך מעטפה שבכיסו, 33 שטרות מזויפים של 100 דולר כל אחד. בשעה שנערך חיפוש על גופו ע"י השוטר אסף קורניצר, הוציא המערער את המעטפה מכיסו וזרק אותה, על מנת למנוע מקורניצר לתפסה על גופו. בגין מעשים אלה, ייחסה המשיבה למערער עבירות של זיוף שטר כסף, עבירה לפי סעיף 462(2) לחוק, והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי ס' 275 לחוק.

הדיון בבית משפט השלום

3.         בהכרעת הדין מיום 8.6.06, לאחר שמיעת ראיות מקיפה וממושכת, מצא בית המשפט כי יש להרשיע את המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. לאחר מתן הכרעת הדין, ביקש ב"כ המערער להזמין תסקיר של שירות המבחן בעניינו של המערער ולצרף אישום נוסף שהוגש נגד המערער לבית משפט השלום באשקלון (ת"פ 858/04). בית המשפט הורה על הגשת תסקיר שירות מבחן והדיון נקבע לשמיעת הטיעונים לעונש. במועד שנקבע לשמיעת הטיעונים לעונש, ביקש המערער להעלות לראשונה טענת אליבי שלא הועלתה בעת הדיון ולאפשר לו להביא ראיות נוספות להוכחתה. על פי טענתו, משפנה למשפחתו וסיפר להם על הכרעת הדין, הביאו אלה בפניו טענות עובדתיות שיש בהן כדי לבסס טענת אליבי. המערער צירף תצהירים של אחיו, דוד אורן, ושל אמו, בהם נטען כי ביום 29.12.03, מועד האירוע נשוא האישום הראשון, היה המערער עמם. על פי הנטען, היה המערער בשעות הבוקר בבית אחיו, שהינו עיוור, על מנת לסייע לו בהתקנת מזגן בביתו. בשעה 11:00 לערך הגיעה האם  לבית האח וביקשה מן המערער שיתלווה אליה לבדיקת רופא ולרכישת תרופות, והמערער אכן עשה כן. המערער ביקש עוד להגיש חשבונית של עו"ד ורדה אפרת המעידה על תשלום סך 212 ש"ח במועד זה, וכן טופס יפוי כוח בלתי חוזר לטובת בנק לאומי למשכנתאות, שאיננו מאומת, אשר נחתם, על פי הנטען, בפני עו"ד אפרת, ביום 29.12.03, ע"י המערער ואשתו. בית משפט השלום, לאחר שמיעת עמדת המשיבה, דחה בהחלטה מפורטת ומנומקת את הבקשה.

בהמשך, ועל פי בקשת המערער, צורף לדיון ת"פ 858/04 של בית משפט השלום באשקלון, והמערער הורשע בעבירה נוספת של זיוף שטר כסף. על פי עובדות אישום זה, החזיק המערער, ביום 9.9.02, סך 13,500 דולר בשטרות מזויפים, ואגב חיפוש ברכבו, נמצאו במשענת שבין שני המושבים הקדמיים, במקום נסתר, עוד 11,500 דולרים מזויפים.

לאחר שמיעת הטיעונים לעונש נגזר דינו של המערער, על כל העבירות בהן הורשע, ל- 16 חודשי מאסר מתוכם 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו של המערער, והיתר על תנאי. כן הופעל עונש מאסר מותנה בן 9 חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המערער (בת"פ 1162/04 של בית משפט השלום בירושלים), תוך שנקבע כי בשל נסיבותיו האישיות של המערער רק חמישה חודשים מתוכו ירוצו במצטבר, כך שבסך הכל נגזרו על המערער 15 חודשי מאסר בפועל. עוד הוטל על המערער לשלם למתלונן פיצוי כספי בסך 38,600 ש"ח.

הערעור

4.         הערעור הופנה נגד הכרעת הדין שניתנה בת"פ 1632/05 של בית משפט השלום בירושלים ונגד גזר הדין. עוד הופנה הערעור נגד החלטת בית המשפט מיום 20.11.06, בה נדחתה בקשת המערער להבאת ראיות נוספות.

במהלך הדיון, צמצם המערער את ערעורו, ביחס להכרעת הדין, לעניין הרשעתו בעבירות המיוחסות לו באישום הראשון בלבד.

הכרעת הדין

5.         המחלוקת בפני בית משפט קמא, בכל המתייחס לאישום הראשון, נסבה על שני עניינים עיקריים: סוגיית זיהויו של המערער כמי שביצע את המעשים, והוכחת שרשרת העברת שטרות הכסף מן המתלונן ועד לבדיקתם במז"פ, שם זוהו כמזויפים.

אשר לסוגיית זיהויו של המערער. המערער טען כי לא פגש את המתלונן מעולם עד יום מעצרו ביום 20.2.05, וממילא לא ביצע עמו כל עסקה.

המתלונן העיד על מפגש ממושך עם המערער ביום מכירת הדולרים המזויפים. לפי עדותו, פנה אליו המערער והציע לו לרכוש ממנו דולרים במחיר טוב. המתלונן נועץ טלפונית עם חברו בנוגע לעסקת הרכישה, ולאחר זמן מה שב אל המערער בכוונה להודיעו כי אין הוא מעוניין בעסקה. באותו מפגש נוסף הראה המערער למתלונן, באמצעות עט בודק, כי הדולרים שבדעתו למכור לו הם "טובים", ושכנע אותו לבצע עמו את העסקה. לשם ביצוע העסקה, ליווה המערער את המתלונן אל סניף הבנק שלו ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, שם משך המתלונן את הסכום הדרוש לרכישת הדולרים, בעוד המערער ממתין לו מחוץ לבנק. לאחר צאתו מן הבנק, התקיים בין השניים מפגש לא קצר בו נדרש המערער ע"י המתלונן לבדוק עם אותו העט את כל 75 שטרות הדולרים נשוא העסקה. לאחר מכן המתלונן ספר את הדולרים ואילו המערער ספר את השקלים. אחרי ספירת הכסף, סיפר המתלונן למערער כי נאלץ לשלם עמלה על משיכת הכסף והמערער נתן לו 20 ש"ח, דמי השתתפות בעמלה, והשניים פנו איש לדרכו.

משנתגלה למתלונן, לדאבון לבו, כי השטרות מזויפים, הגיע לשוק מחנה יהודה מידי יום במשך כחצי שנה על מנת לאתר את המערער. בנוסף פנה המתלונן לרפאל פנחס, בעל עסק לחלפנות כספים בשוק, מסר לו את תיאורו של המערער, וביקשו להזעיקו כשיראה אדם העונה על התיאור. פנחס אכן הזעיקו פעמיים, אולם עד שהגיע המתלונן נעלם המערער. בשלישית, ביום 20.2.05, הגיע המתלונן לשוק וזיהה את המערער בתוך רחוב הומה אדם. משנעלם המערער מעיניו, המשיך וחיפש אותו עד שאיתרו שוב והזעיק את המשטרה. יצוין כי במועד זה, מועד האירוע נשוא האישום השני, שאינו שנוי עוד במחלוקת, נתפסו אצל המערער 33 שטרות מזויפים בני 100 דולר כל אחד.

בית משפט השלום ביסס הכרעתו בסוגיית הזיהוי על עדותו של המתלונן אשר נמצאה מהימנה. בית המשפט מצא כי בעת מכירת הדולרים המזויפים, קיים המערער עם המתלונן מספר מפגשים לפרק זמן לא קצר, ואף הלך עמו כברת דרך, מפגשים אשר אפשרו למתלונן לחרוט בזיכרונו את דמותו של המערער. המתלונן זיהה את המערער זיהוי ספונטני בעת שנקרא ע"י רפאל פנחס, והעיד בבית המשפט על ביטחונו בזיהוי המערער. לאור כל אלה, קבע בית המשפט כי המתלונן זיהה את המערער זיהוי ודאי.

אשר לשרשרת העברת הדולרים המזויפים, קבע בית משפט השלום כי אף שהדולרים המזויפים הועברו למשטרה ע"י המתלונן רק לאחר תפיסתו של המערער והגשת התלונה נגדו, לא הופרכה גרסתו של המתלונן כי השטרות שמסר למשטרה, ואשר נמצאו מזויפים, הם אותם השטרות אשר קיבל מן המערער, אשר נשמרו אצלו במקום מסתור בביתו עד להעברתם למשטרה.

טענות המערער